האתר הרשמי של קבוצת המבחנה

פרויקטים

פרוייקט אונליין חדש

ביקור חולים, ירושלים

בית הנסן, ירושלים

קוריטיבה, ברזיל

גלריה תיאטרון החנות, תל אביב

 

אודות

קבוצת 'המבחנה', האמניות אלינור סאם, מיכל רוט והאוצרת טלי קיים חוקרות במהלך השנתיים האחרונות את הקשר בין הגיליון הרפואי ותיק העבודות האמנותי. הקבוצה העלתה עד היום ארבעה פרויקטים שכולם משלבים הצבה ומיצג בהשתתפות הקהל המשפיע עליה. אלה ביקשו לבחון דרכי טיפול לצד תהליכי יצירה ושאבו השראה מפרקים בתולדות הרפואה המקומית והעולמית. 
 

קבוצת "המבחנה" החלה את דרכה בתערוכה בשם 'קופת חולים כללית' בשבוע האיור 2017. יחד עם האמן נמרוד סחייק, בנו חברות הקבוצה קופת חולים בעלת שלוש מחלקות טיפוליות המשלבות פרקטיקות מעולמות פסבדו-רפואיים. הפרויקט ביקש להתמודד בין היתר עם המנגנון הבירוקרטי העיוור הנלווה לעולמות הריפוי בימינו.   
 

הפרק השני בדרכה של הקבוצה, "בית מרקחת לילי" הוצג לראשונה בפסטיבל 'סברה' לאמנות ישראלית, אירוע לוויני של הביאנלה בקוריטיבה ברזיל. הפעם חלל התערוכה הוסב לשמש כבית מרקחת אלכימאי והעלה על נס את שיטת האבחון הקדומה לפיה כל תחלואינו נובעים מחוסר איזון חומרי של "ליחות" המופקות ושולטות באיברים השונים בגוף. בין היתר פרויקט זה ביקש לבחון מקרוב את יעילותו של אפקט הפלסבו על הגוף המאמין.  


בית המרקחת פתח את שעריו בשנית בבית המרפא ההיסטורי "בית הנסן" שבירושלים. הפרויקט עבר התאמה אל אתר ההתרחשות החדש על מטעניו המקומיים והקשריו הירושלמיים כבית מצורעים המטיל מורא על תושבי השכונה והסביבה המקיפה אותו. מבחינה חזותית התמקד הפרויקט בדמותה של הרוקחת האלכימאית הנודעת "מרים היהודיה" שהמציאה ופיתחה כלים ושיטות רוקחות המשמשות את התחום עד היום. ועשה שימוש בצמחיה המקומית כחומר יצירה וריפוי. 
 

בין מטופלות בית המרקחת הלילי היו גם אוצרות פסטיבל מנופים הירושלמי והקבוצה הוזמנה להשתתף בתערוכה המרכזית של הפסטיבל, "אחות אחות", שהתקיימה בבית חולים היסטורי נוסף "ביקור חולים".
היות והתערוכה הוצגה בפגיה של בית החולים, החליטו חברות הקבוצה לבנות חממית ענקית, או בלעז אינקובטור, שבו הצופים-מטופלים מסתובבים ונבדקים בחוץ והאמניות-רופאות שוהות בפנים המיצב שנבנה. הפרויקט העלה הפעם סוגיות של שליטה וחוסר שליטה על הגוף לצד מחשבות על הגוף כפגיע ונתון בהתפתחות מתמדת.  

 

לאורך 4 תערוכות שונות ומגוונות אלה נצבר ארכיון ויזואלי עשיר הכולל בתוכו רגעים אנושיים מרגשים, נסיונות חומריים רבים, מחשבות ותהיות על גבולות המפגש היצירתי ועל גבולות תהליך היצירה ככלל. האם אכן הוא יכול לשנות, ולו במעט, את המציאות של הפרט? להשפיע על גופו? לאפשר לו מזור?