קופת חולים כללית

אודות הפרויקט

קופת חולים כללית|תערוכה טיפולית

בשבועת הרופא שניסח לראשונה היפוקרטס, הנחשב עד היום לאבי הרפואה בתרבות המערב, חוזרת המילה 'אמנות'[1] ביחס להענקת טיפול במחלות ונושאיהם. גם התפילה לרופא שניסח הרמב"ם נפתחת בשורה "הנני מכין את עצמי להתעסק באמנותי"[2]. ספרי הרפואה מימי הביניים שהועתקו ידנית על ידי נזירים,  היו משופעים איורים אקספרסיביים. ומימות הרנסנס נעזרו אמנים כליאונרדו דה וינצ'י ורמברנדט בגופות כדי לדייק ולחזק את שליטתם באנטומיה ובתיאור האשלייתי שלהם בציור.
 

אם כן, הקשר בין מעשה היצירה והטיפול הרפואי הוא עתיק יומין. התערוכה 'קופת חולים כללית' מבקשת לבחון קשר זה מקרוב כאשר הפעם מציעים אמנים פלסטיים טיפול רפואי. משתמשים באיור, פיסול ומיצג, ביצירה עצמה, לצורך אבחון הצופה.
 

על אף השתייכותנו לקופות חולים שונות, כחלק מהחברה הישראלית ופרטים במאה ה-21 אנו חולקים מחלה משותפת: הניכור הבירוקרטי שפוגע בתפקודנו. הפניה, מרשם, טפסים, מענה לניתוב שיחות שמוביל אותנו משלוחה לשלוחה- מרחיק מאתנו את השירות האנושי. כיום מעודדים אותנו להתייעץ עם רופא בצ'ט, לנתח לבדנו בדיקות אונליין באמצעות טבלאות ומדדים. מאותה רשת אנחנו כבר דולים בעצמנו תסמינים ותסמונות ללא כל פיקוח.
 

התערוכה 'קופת חולים כללית' מתייחסת אל האבחון הרפואי כקרקע למפגש חזותי, חושי וישיר. כנגד  מנגנוני הניתור הדיגיטליים, נפתח כעת מרכז טיפולי אנלוגי ומבוסס חומר. חווית "המשתמש" בחדר המבואה חוזרת אל שיחת החולין עם המזכירה הרפואית ואל עלעול בעלוני הקופה במהלך ההמתנה. ושיטות המרפא לקוחות ממסורות של פולקלור ושמאניזם.
 

בבחינה מקרוב של שיטות אלה, נדמה כי הנטייה של המערב להפריד בין המדעי והמיסטי/פגני היא למעשה שרירותית לחלוטין היות ובחלק מתחומי הטיפול, קיים דמיון רב: שימוש בתרופות בעלות יסודות זהים, טכנולוגיות דומות ואפילו תהליך הכשרה ארוך וטרחני, הם היבטים משותפים ואוניברסאליים לכל העוסקים במלאכת המזור.  
 

לעומת זאת, חוקרים מבחינים במספר אלמנטים המשותפים לרופאים אלילים בחברות שבטיות שונות שדווקא היו יכולים לשרת את הרפואה המערבית, ספציפית בתחום הנפש; אקט השיום הוא תרפויטי: זיהויו של סוכן הכאב מקל על תחושת הפחד והחרדה המלווה כל מיחוש ומגבירה אותו.  כמו גם האמפתיה והחום שמגלים ההילרים כלפי מטופליהם וכל כך רחוקים מאתנו כיום בעידן שבו מטופלים בארצות הברית למשל, רוכשים מנוי המגביל אותם למכסה של מסרונים אלקטרוניים אותם הם יכולים לשלוח לרופא/ה שלהן/ם. וכן, הצורך לייצר ציפיות אצל הפציינט ביחס לטיפול. נטען בין היתר שככל שייסע המטופל רחוק יותר כדי להגיע אל מקום המרפא, כך יחוש שהטיפול עשוי להיות משמעותי יותר עבורו. הדרך אל מקום המרפא מסתמנת כמסע עליה לרגל[3].
 

הצופה בתערוכה 'קופת חולים כללית' אכן עובר מסע המחבר בין שתי נקודות; הויטרינות בגלריה תיאטרון החנות המוגדרות כמרכז מבקרים והסטודיו של אחד האמנים המשתתפים, נמרוד סחייק. הצופים מתבקשים למלא את הטופס שעל החלון ולצאת אל הדרך מלאים בציפייה וחשש מן הממתין להם במקום המרפא שבמקרה זה הוא חלל יצירה.

 

טלי קיים, נובמבר 2017

 

[1] מתוך אתר ההסתדרות הרפואית בישראל: https://www.ima.org.il/mainsitenew/viewcategory.aspx?categoryid=1124

[2] שם. https://www.ima.org.il/mainsitenew/viewcategory.aspx?categoryid=1126

 

[3] E.Fuller Torrey. What Western Psychotherapists Can Learn From Witchdoctors. American Journal of Orthopsychiatry, Vol. 42, 1972. Pp 69-76