בית מרקחת לילי | קוריטיבה

 הטקסט של טלי בפידיאף כולל ההערות שוליים

בית מרקחת לילי

התערוכה 'בית מרקחת לילי' היא פרק נוסף בפרויקט מתמשך החוקר  את הקשר בין הגיליון הרפואי ותיק העבודות; פרק זה שואב השראה מעולם הרפואה המבוססת ניסיון -  האלכימיה. 

האלכימיה, ששורשיה נטועים בעולם העתיק מתקיימת עד היום בתרבויות שונות בארצות מסביב לעולם כמו ברזיל, סין וביבשת אפריקה. הוא מקדש את האמת החושית, האמונית והויזואלית ולאו דווקא נסמך על עובדות מדעיות כמותיות. האלכימיה מציבה במרכז את מערכת היחסים בין המטפל, המטופל והקהילה, מתוך אמונה כי מחלתו ותסמיניו של היחיד משקפות ומעידות על הבעיות השורשיות של חברה. חלקן עוולות שעוברות מדור לדור ללא תיקון. 

לכן הטקסים השמאניים, האלכימיים, מבוצעים לרוב בקבוצה או נערכים באופן פומבי. הנוכחות של הקבוצה נתפסת כמקדמת את תהליך הריפוי והכרחית להצלחתו. 

 

מיכל רוט ואלינור סאם יונקות מתוך התורה הזאת כשהן בונות את בית המרקחת הלילי שלהן בקוריטיבה ברזיל.  צאצאותיה של מריה היהודייה, אם האלכימיה מן התקופה ההלניסטית באלכסנדריה, השתיים רוקחות שיקויים ותרופות מתוך תקשורת עם קהל הצופים-מטופלים בשעת לילה, שעה שעל פי האמונה מתגלים בה הגורמים הפנימיים למכאוב.

המחקר האתנוגרפי, שבמסגרתו נכתב על האלכימיה והשמניזם, רואה בתסמינים ומחלות, סימבולים של התרבות בה צמחו. משום כך , מוזמנים מטופלי בית המרקחת לבחור מבין מגוון דימויים המוצגים בפניהם. על סמך בחירתם, מזהות הרוקחות-יוצרות את המשתתפים עם אחת מארבע הרעות החולות שהגדיר אבי הרפואה הרקליטוס המכונות ׳ליחות׳: מרה שחורה, צהובה, לבנה ואדומה. כל אחת מאלה מושפעת ממזג האוויר ועונות השנה ומשפיעה על האיברים הפנימיים של החולה ועל מצב הרוח שלו. 

 

ברפואה השמאנית, לנפש, הרוח הפנימית, ישנה השפעה עמוקה על הגוף. הנשמה הפצועה והפגועה- חושפת את הגוף למחלות. לכן הנשמה היא זו שהמטפלים צריכים לגייס על מנת שהליך הריפוי יצליח. האפשרות לריפוי תלויה על פי תורה זו, במידת האמונה שהמטופל מעניק למטפל בו. תלויה במידת הביטחון שיש לחולה בפעולות ובאמצעים של האלכימאי- שמאן. האפקט המחשבתי הזה שנודע כ"פלסבו" קיים גם ברפואה הקונבנציונלית והוא חשוב להתקדמותה. 

 

מיכל רוט ואלינור סאם מציעות לצופים להתנסות בפלסבו בדמות אובייקט אמנותי שנוצר מתוך סיווג הפרופיל הפיזי והרגשי שלהם. בתוך מנעד מצבי הרוח מכירות הרוקחות בארבעה טיפוסי מטופלים: מלנכולי, סנגוויני, כולרי ופלגמטי. לכל אחד מהם צרכים שונים. את בחירתם של המטופלים, מתרגמות מיכל רוט ואלינור סאם לערבוב שונה וייחודי בין אלמנטים מרפאים שנעשה לעיני היחיד וקהילת המשתתפים. ביצירת מרקחות אלה, נעשה שימוש בחומרים אורגנים ואנ-אורגניים. יש בהם רכיבים מקומיים לקוריטיבה כמו פרי עץ האורן הנפוץ בעיר, הפיניון, ורכיבים אוניברסאליים - תעשתיים כרסיסי דשא סינטטי המשמשים ליצירת דגמים אדריכליים מוקטנים. המרקחת הנוצרת מדמה את כדור השלג, המוכר מתרבות חנויות המזכרות, אשר יועד בעברו לשמש ככלי עזר בניתוחים והליכים כירורגיים. 

 

זהותן היהודית ישראלית של אלינור סאם ומיכל רוט רלוונטית לבית מרקחת זה לא רק בהיותו חלק מפסטיבל 'צבר' המוקדש לאמנות ישראלית.  פעולתן כמרפאות צבועה בתרבות ממנה הן באות השונה בתכלית מזו של המטופלים. זו תרבות דתית שיש זיקה בינה ובין האלכימיה. תורת הטיפול עצמה שואבת ממקורות הקבלה ובתוך כך כמובן מהשפה העברית.  לכן כשלב החותם את התקשורת עם כל חולה ישירו האמניות שירי ילדים עבריים עליהן גדלו. שירים אלה מספרים על כאב, מחלה, קושי, מבקשים לתווך מצב פיזי דרך נרטיב ומשל.
 

הטיפול בבית המרקחת הלילי מפגיש אם כן בין לשונות, עמים, תרבויות, מיקומים גיאורפיים ורגשיים. הוא מתייחס למכאוב זמני. תוצריו מתפקדים כקפסולת זמן. הצנצנות שיצטברו על המדף, הן דגימות של מפגש זה שבו ניתנת צורה לכאב משותף שחולקים תושבי קוריטיבה. כאב שאולי הם מזמנים זה לזה ואולי הרוקחות חולקות כעת איתם. 


 

טלי קיים | ספטמבר 2018

1/3
אולי נוסיף את האיורים שלך? והאנימציות?